אפשר להסתכל על זה כסוג של מצפן: כנות עצמית היא הדבר שמניע אותנו בדרך הנכונה. ככל שנשמור עליה, נדע שאנו פועלים נכון. בכל פעם שננסה לקצר, או להעמיד פנים שהבנו, סלחנו, שחררנו - האמת תתגלה בפנינו. 

תמיד יש בנו שאלה פנימית שמחפשת תשובה, ההרגל הנפוץ הוא לחפש או לחכות שזו תגיע מהעולם הסובב אותנו. התבוננות עצמית באמצעות כתיבה מייצרת עבורנו מסלול פשוט שאפשר ללכת בו ולהעמיק פנימה. הכתיבה מאפשרת לנו לגלות את השאלה, לתת לה ביטוי, ולפעמים רק להבין - מה אנחנו בעצם מחפשים, שואלים, חושבים או מרגישים. לפעמים, הכתיבה עוזרת לנו לזהות נקודה מכווצת-מוחזקת שנושאת בתוכה התנגדות אשר חוסמת ומרחיקה מאיתנו את התשובה שאנו מחפשים.

תמיד יש בנו שאלה פנימית שמחפשת תשובה, ההרגל הנפוץ הוא לחפש או לחכות שזו תגיע מהעולם הסובב אותנו. התבוננות עצמית באמצעות כתיבה מייצרת עבורנו מסלול פשוט שאפשר ללכת בו ולהעמיק פנימה. הכתיבה מאפשרת לנו לגלות את השאלה, לתת לה ביטוי, ולפעמים רק להבין - מה אנחנו בעצם מחפשים, שואלים, חושבים או מרגישים. לפעמים, הכתיבה עוזרת לנו לזהות נקודה מכווצת-מוחזקת שנושאת בתוכה התנגדות אשר חוסמת ומרחיקה מאיתנו את התשובה שאנו מחפשים.

כאשר יש כלים פנימיים = יש מעטפת הגנה הבאה לידי ביטוי ביציבות רגשית. יש כוחות פנימיים להיאחז בהם ומקורות מוכרים שניתן לשאוב מהם אנרגיות. יש לך חיבור יציב אל עצמנו, ויש דרכים ושיטות לשמור על מקום חזק וחיובי. הכוחות השליליים לא מצליחים להשפיע בקלות - מצב הרוח יציב, יש דרך לטפח סבלנות ואורך רוח, ויש אמונה פנימית ותחושת ביטחון…

אני זוכרת את היום בו הבנתי כי התבוננות עצמית היא ענין אמיתי ואפילו רציני, כזה שיש לו משמעות בחיים. עד אותו רגע חייתי מתוך אמונה שמה שקיים - נמצא וקורה בחוץ, בעולם. ואילו  - רגש, מחשבה, כוונה, תחושה - הם ענין אישי ופרטי שאין לו ערך של ממש במכלול החיים השלם. היה נדמה שכך כולם חושבים ופועלים, ושזו כפי הנראה - הדרך הנכונה או אולי היחידה.  לא ידעתי שישנו קשר בין העולם הפנימי לחיצוני, לא הבנתי את ההשפעות ההדדיות בין השניים. חשבתי שלכל אחד יש את מה שיש לו, והוא מי שהוא כי כך יצא ו

התבוננות עצמית תוך יצירת מעברים בין מציאות לדמיון עוזרת להבין באופן מעמיק ויצירתי את הרגשות, המחשבות והתחושות - ומאפשרת לנו ליצור תנועה המובילה להבנה עצמית וליצירת שינויים פנימיים וחיצוניים. איך עושים את זה? מנהלים שיח פנימי הנע בין מציאות לדמיון. השיח מתחיל בחיבור קרוב בין השניים: כתיבת תיאור מציאותי ואחריו חיפוש אחר תיאור מקביל דמיוני. כותבים תיאור חופשי של הרגשה שקיימת במציאות, לדוגמה: תיאור מציאותי: אופי הימים מלווה במצבים שונים ומשתנים של חוסר סדר, חוסר הגיון, חוסר יצי

הקלפים מגיעים עם הנחיות פשוטות לשימוש + תוספת חדשה: תרשים זרימה המכוון ליצירת מהלך פנימי הדרגתי ושלם והנחיות כתיבה בהשראת הקלפים. #1 התבוננות #2 זיהוי התנגדות #3 איזון דרך דמיון #4 יצירת תנועה #5 ביטוי עצמי #6 הגשמת רצון #7 מיקוד פנימי

להיות אמא … תרגיל כתיבה להורים

ההקשבה ללב דורשת מאיתנו פניות וניקיון מחשבתי ולכן אני מציעה להתחיל מכתיבה חופשית קצרה - איפה אנחנו ומה אנחנו מרגישים רגע לפני הכתיבה. ממש לכתוב בחופשיות 2-3 דקות את כל מה שעולה לנו, את מה שקרה לנו היום, מה שרצינו, מה שלא הסתדר, מה שחשבנו עליו וכו'. ואז כששחררנו מעלינו כובד של מחשבות ורגשות ניגש אל כתיבה בהשראת הקלפים.

בין אם אנחנו רוצים להשתמש בקלפים באופן אישי להשראה לכתיבה ולגילוי עצמי שלנו, ובין אם הכוונה היא לעבוד איתם בהנחיה של אדם אחר או קבוצה - חשוב שנכיר את הקלפים ונעבוד איתם באופן אישי. בכל פעם שתרצו להתנסות בעוד דרך עבודה עם הקלפים תוכלו להיכנס לכאן ולמצוא עוד פוסט עם הסבר או כיוון יצירתי ומעניין - וכמובן - ליצור דרכים אישיות לעבודה עם הקלפים.

במבט מהצד - הקדשת 'רגע בזמן' (שזה המצרך הכי יקר שיש לאדם), אך ורק כדי להגיד תודה לעצמו/לעצמה - יכול להיראות מעשה שטותי, מיותר, סתמי, או אפילו מטופש. מה השטויות האלו? למה לי לדבר עם עצמי? ועוד להגיד לעצמי תודה? על מה? ולמה זה חשוב? ואיך זה משנה משהו בכלל? ~ Reachout, Natalie Shriki ,Tel-Aviv, 2011 איכשהו (באמת מבלי שהתכוונו או תכננו), התרגלנו לומר לעצמנו דברים שליליים זה קורה על הדרך, תוך כדי, מעל הכל ולצד הכל (כאילו בשביל לא להפריע לנו או לעצור אותנו), כל כך בשקט עד שאנחנו כמ

הרגשתי שאני קצת מביטה בעצמי מהצד, אבל גם באותו הזמן מרגישה את החלל הריק שיש בפנים, ואת העולם הגדול שיש בחוץ. לרגעים הכל היה ריק ממשמעות, שטחי, חלול, סתמי.

יש לנו עולם פנימי עשיר ברגשות ותפיסות, רצונות ואמונות, זכרונות וחלומות... אנחנו נושאים אותו איתנו לכל מקום מבלי לעצור כמעט אף פעם כדי להבין מה יש שם בפנים, במה אנחנו מאמינים, דרך אילו עיניים אנחנו מביטים בעולם? הראייה שלנו מושפעת מדברים שקרו לנו לאורך החיים, דברים ששמענו, דברים שלמדנו, דברים שראינו, דברים שאמרו לנו ועוד ועוד. מבלי שאנחנו יושבים ומסננים את מה שנכנס פנימה, הדברים נערמים זה על גבי זה כמו ערימה של ניירות שהודפסו בזה אחר זה. אם אף פעם לא עברנו על הדברים, יש סיכוי

אחד הדברים היעילים שקלפי התבהרות יכולים לסייע לנו בהם הוא: ניקוי רעשים ויצירת שקט מחשבתי ורגשי, מול נושא שמטריד או מלווה אותנו זמן רב, נושא שמכניס לנו מתח, מזיז אותנו ממיקוד פנימי, מבלבל אותנו, משפיע עלינו לרעה מבחינה רגשית ועוד. איך מתחילים? אנחנו כותבים באופן חופשי על הנושא שבו אנחנו רוצים לעסוק - מתארים את המצב, מתבוננים בקשיים ובאתגרים, ונותנים לכל מה שעולה לנו במחשבה ובהרגשה ביטוי דרך הכתיבה. ברגע שהנחנו מול העיניים את הנושא אנחנו מתחילים לעבוד עם הקלפים. שלב 1 דרך #4 :

אנחנו ניגשים אל הקלפים ובמקום לשאול את עצמנו מה לעשות עכשיו, אנחנו עוברים לתרגיל ה-2 בחוברת ההנחיות והולכים בעקבות ההנחיות. בכל פעם שעולה בנו התנגדות לכתיבה, להתבוננות, לכוונות, לרצונות, או למעשים, התנגדות שמגיעה בצורה של קולות ומאבקים פנימיים, סיבות ללמה כן וללמה לא לעשות את זה - נזכיר לעצמנו שהבקשה שלנו די פשוטה ולא משוגעת, אנחנו רק רוצים להבין מה אנחנו מרגישים, לראות תמונה רחבה יותר, ולהקדיש זמן למה שקורה לנו בפנים (זה הכל). במקרים בהם עולים קולות מתנגדים שמעבירים עלינו בי

דרך פשוטה וקלה לשימוש בקלפים, דרך שתהיה נגישה לך בכל זמן. ברגע שיש דרך ללכת בה, קל לשים את המיקוד בהנחיות ופשוט לפעול, וזה משחרר המון מהרעשים והקולות המתנגדים כי הנה, אנחנו יודעים מה לעשות (וכן, אנחנו בוחרים לנסות, לחקור ולגלות משהו חדש ומסקרן). לקחת את הקלפים ליד להיכנס לאתר (יש ברקוד לסריקה על האריזה של הקלפים) בתפריט לבחור בדף הבלוג ושם את קטגוריית הקלפים שלך כאן מחכות לך הנחיות על פי סדר מספרי - כך שבכל פעם יהיה אפשר לעשות משהו חדש ואחר

מה קורה לנו ברווח הזה בין הרגע שבו אנחנו שולחים החוצה אל העולם: בקשה, משאלה, כוונה - ועד לרגע בו אנחנו מקבלים: תגובה, תשובה, מענה? זה קורה לנו בזוגיות, מול עבודות שונות, במערכות יחסים חבריות או משפחתיות, ואפילו מול הילדים. אנחנו רוצים לדעת, אנחנו רוצים ודאות. והמצב הזה שבו אנחנו לא יודעים מה יקרה, או איך יגיבו אלינו, מכניס הרבה רעש פנימי. "מה אם זה לא יקרה, מה אם נגלה שלא רוצים אותנו, מה אם אנחנו לא מספיק טובים, מה אם נקבל תשובה שלילית, מה אם נשמע מילים לא נעימות, מה אם אחרי

כשהיינו ילדים, לפני שנכנסו קולות של אחרים - ידענו להקשיב לעצמנו: לפעול על פי הלב, להבין מה מושך אותנו ומה לא, מה עושה לנו טוב ומה לא, ולבחור את מעשינו בהתאמה. לאורך השנים שמענו כל כך הרבה דברים שהלכו נגד מה שהרגשנו בפנים, עד שלמדנו שאולי מה שאנחנו מרגישים לא כזה נכון, ואולי מה שאחרים אומרים יותר נכון (כי אולי הם יודעים טוב יותר). במילים אחרות למדנו לא להקשיב לעצמנו, לא לסמוך על הרגשת הלב וללכת בעקבות הדרך שאחרים יצרו עבורנו. כך קרה שעם השנים, איבדנו את הדרך שלנו. לא נח לנו מו

אם היו אומרים לי לפני 15 שנים שהעיסוק המרכזי שלי בחיים (והאהוב עלי ביותר) יהיה ניקוי רגשי דרך כתיבה הייתי מביטה במבט צדדי ושואלת: מה זה בכלל? ובמחשבה שניה: ומה הקשר של זה אלי? במשך 14 שנים בניתי, שכבה אחר שכבה, בהתמדה ונאמנות לקול הפנימי - את העבודה שלי, היצירה שלי והנתינה שלי ובעצם - את מימוש הייעוד האישי שלי. היום אני מלווה אנשים, נשים וקבוצות בתהליכים מקסימים של כתיבה המחברת פנימה ועוזרת לשחרר חסימות מהעבר, ולאפשר תנועה חיונית ומלאת השראה קדימה. איך קרה שזה הייעוד שלי? איך

כשהפכתי לאמא, הבנתי עד כמה הזמן הזה חשוב לאופן שבו כל היום שלי יראה, ומאז אני משכללת את זה כל הזמן. למדתי שהכי נכון לי לקום מוקדם ולאפס את עצמי לפני שאני מתחילה לחלק את האנרגיה שלי. למה חשוב לי לקום מוקדם ולא למהר בבוקר?