משחק כתיבה - התבוננות עצמית הנעה בין מציאות ודמיון

התבוננות עצמית תוך יצירת מעברים בין מציאות לדמיון עוזרת להבין באופן מעמיק ויצירתי את הרגשות, המחשבות והתחושות - ומאפשרת לנו ליצור תנועה המובילה להבנה עצמית וליצירת שינויים פנימיים וחיצוניים.

איך עושים את זה?

1. מנהלים שיח פנימי הנע בין מציאות לדמיון. השיח מתחיל בחיבור קרוב בין השניים: כתיבת תיאור מציאותי ואחריו חיפוש אחר תיאור מקביל דמיוני.

כותבים תיאור חופשי של הרגשה שקיימת במציאות, לדוגמה:

תיאור מציאותי: אופי הימים מלווה במצבים שונים ומשתנים של חוסר סדר, חוסר הגיון, חוסר יציבות, חוסר עקביות, חוסר אחידות, חוסר שגרה… 

משתמשים בדמיון כדי להמחיש את מה שכתבנו בדרך דמיונית, ציורית, ויזואלית, תחושתית, לדוגמה:

תיאור דמיוני: מונחים בידי הגורל,  תחת השמיים, נעים על פני זרם בלתי נראה של גלים, נתונים בכל רגע ורגע לחסדי הסערה… 

2. חוזרים על התנועה שוב ושוב - מציאות, דמיון, מציאות, דמיון - ובכל פעם מתקדמים עוד צעד ומעמיקים את השיח הפנימי. אחד ממשיך את השני, הם לא רק "מתרגמים" זה את זה, אלא ממשיכים את קו המחשבה ומעמיקים אותו.

3. 
   

תיאור מציאותי: נדמה שאין מה לעשות, שאין טעם לנסות

תיאור דמיוני: לא נצליח ללכת בקו ישר, לא נצליח לשמור על שיווי משקל

3. אחרי שתיארנו את המצב אנחנו שואלים שאלה ומבקשים להבין דבר מה. באמצעות שניי הערוצים אנחנו ממשיכים להרחיב את השאלה ולהעמיק אותה, לדוגמה:

מציאות: איך ניתן להצליח לשמור על מצב נפשי בריא, יציב, מאוזן?

דמיון: איך ניתן ללכת על החבל המתוח מבלי להפיל שום כלי שמונח על המגש?

4. בחיפוש אחר התשובה אנחנו הופכים את התנועה - מתחילים מהדמיון ומשם "מתרגמים" את מה שכתבנו למשהו שיכול לקרות במציאות, או מנהלים שיח שממשיך את עצמו תוך מעבר בין שני הצדדים, לדוגמה:

דמיון: כלים יפלו, תנועה תורגש, מזה לא יהיה ניתן להימנע

מציאות: איך נגיב? אולי זו השאלה הגדולה? איך ננהג ואיך נפעל אל מול ההתרחשויות? אל מול איבוד השליטה והסדר?

דמיון: נתכופף לאט לאסוף את הכלים, נסדר אותם מחדש על המגש, ונמשיך ללכת קדימה, לאט.

מציאות: נעשה כמיטב יכולתנו בכל רגע נתון, נשמור על אורך רוח וסבלנות, גם כהשכל יצא מאיזון נדאג להחזיר את עצמנו ולא ליפול יחד עם הדברים. ניקח את הדברים בהתאם למה שהם בכל רגע ורגע.

דמיון: נצא גם אנחנו מהמצב הרגיל, ניקח צעד ועוד צעד אל עבר עולם אחר, זמן שונה, תקופה אחרת, מרחב בו המציאות אינה מוכרת או בטוחה, ונלך שם ביתר תשומת לב והקפדה.

מציאות: נקשיב, ננשום עמוק, לא נמהר (לשם שינוי - לא נמהר!), נבין שזה מה שיש ונקבל את זה, נפסיק להילחם בדברים ולנסות שיראו אחרת, ירגישו אחרת, יקרו אחרת. ניכנע.

5. בכל פעם שנגמר משפט ואמרנו את מה שהיה לנו, נעבור לערוץ השני ומשם נמשיך עד שנגיע לתשובה, להבנה, לרגיעה פנימית.

דמיון: נתיישב במקום, נרכין את הראש ונקבל את זה, שגם אנחנו, וגם האחרים - לא יודעים - מה יהיה או איך. שכולנו - שוב, לכמה זמן, באותה סירה. 

מציאות: נהיה אדיבים כלפי עצמנו וכלפי אחרים, נהיה קשובים, לא ננסה להיות צודקים, לא ננסה להבין טוב יותר מאחרים, נישאר קרובים, נוותר על הרבה דברים שחשובים לנו ביומיום הרגיל, פשוט נרפה ממה שלא הכרחי ולא נחוץ, וזה כבר יעניק לנו עוד קצת כח.

דמיון: הכל שמוט על הקרקע, הכל חסר סדר, הכל נפל, נשבר או התרסק. אנחנו הולכים לאט, רואים בכל פעם מטרה אחת לנגד העיניים, ונעים לקראתה בלבד. 

מציאות: את הכל נסדר אחר כך. את הכל נשקם בהמשך. כרגע זה כל מה שיש. עדיף שנהיה כאן ועכשיו - עם עצמנו עם היקרים לנו. ונאמר תודה על מה שיש. 

דמיון: נלך בעיניים נוצצות, נפסיק לחפש, ניקח בכל רגע משהו קטן ונלך איתו. ניגע בדברים באופן רך ועדין, נביט בצמחים, בעצים, נרים אבן, נלטף פנים, נביט בעיניים, ניזכר שוב במה שיש לנו, נמשיך עד שנצליח לחייך.

מציאות: נפעל לאט יותר, נשים לב לחיים הקיימים בנו, הסובבים אותנו. ניעזר בכל מה שעושה לנו טוב, ולכל השאר נדאג אחר כך. נפסיק להתלונן, נפסיק להילחם, נפסיק לכעוס, נפסיק להתמרמר. נדאג לעצמנו, דקה אחר דקה ונזכור שכל הרגשה טובה היא סוג של הצלחה.

סדר השלבים:

1. מנהלים שיח פנימי הנע בין מציאות לדמיון השיח מתחיל בחיבור קרוב בין השניים: כתיבת תיאור מציאותי ואחריו חיפוש אחר תיאור מקביל דמיוני, משתמשים בדמיון כדי להמחיש את מה שכתבנו בדרך דמיונית, ציורית, ויזואלית, תחושתית.

2. חוזרים על התנועה שוב ושוב - מציאות, דמיון, מציאות, דמיון - ובכל פעם מתקדמים עוד צעד ומעמיקים את השיח הפנימי. אחד ממשיך את השני, הם לא רק "מתרגמים" זה את זה, אלא ממשיכים את קו המחשבה ומעמיקים אותו.

3. נשאל שאלה אחרי שתיארנו את המצב אנחנו שואלים שאלה ומבקשים להבין דבר מה. 

4. הפיכת סדר הכתיבה בחיפוש אחר התשובה אנחנו הופכים את התנועה - מתחילים מהדמיון ומשם "מתרגמים" את מה שכתבנו למשהו שיכול לקרות במציאות, או מנהלים שיח שממשיך את עצמו תוך מעבר בין שני הצדדים

5. נמשיך ליצור תנועה בין הערוצים בכל פעם שנגמר משפט ואמרנו את מה שהיה לנו, נעבור לערוץ השני ומשם נמשיך עד שנגיע לתשובה, להבנה, לרגיעה פנימית.

6. נשים לב ונקשיב פנימה

איך ההרגשה לאחר הכתיבה?

האם הגענו להבנה או תובנה?

האם יש שיר שמתנגן בראש?

מוזמנים ומוזמנות לשלוח לי שיתוף ולספר איך היה ומה עלה, אשמח לשמוע ולכוון להעמקה 🌿 נטאלי

---

רוצה לקבל ממני גם תזכורות ותרגולים קטנים בוואטסאפ?

🌿תרגילי דמיון וכתיבה 🌿נקודות מבט על החיים

🌿ציטוטים ממורי דרך

 להצטרף לקבוצה השקטה בוואטסאפ >> לחצו כאן