לפני 15 שנים, בצהרי יום רגיל, שמעתי שדוד שלי החליט לעשות חשבון נפש עם עצמו. עבורי זו הייתה קריאה לשינוי. הבנתי שבשלב זה או אחר בחיים גם אני אצטרך להביט פנימה ולשאול שאלות על עצמי ועל החיים (ולא רציתי להצטער על שלא עשיתי את זה קודם).

​

בתור צלמת הייתי רגילה להביט סביב, אך הפעם התבקשתי להביט פנימה. מבלי להבין מה אני עושה ולמה, התחלתי להשתמש בדמיון ובכתיבה כדי לבטא את רגשותיי.

​

לא תיארתי לעצמי איזה עולם עצום קיים בפנים, אך מרגע שגיליתי אותו לא יכולתי שלא לרצות להכיר אותו ואת עצמי לעומק. יצאתי למחקר עצמאי ללא ליווי וללא הדרכה חיצונית ולמדתי מתוך ההתנסות האישית שלי. דברים התבהרו, התנקו, השתחררו, ונוצר סדר חדש שגרם לי להרגיש הרבה יותר טוב.

​

עד אז חייתי חיים רגילים, מושפעת מהסביבה, מתקשה לשמור על כיוון עקבי וחוששת מהלא נודע. רצונות הלכו לאיבוד ושמחת החיים דעכה תחת עומס הדרישות, הציפיות והניסיון להתאים את עצמי לסביבה.

​

היום אני לא זורקת את עצמי לשינויי הרוחות האינסופיים, אלא מובילה את עצמי קדימה, מקשיבה לרצונות ולצרכים שלי, מתפתחת רגשית מכל אתגר ובודקת בסקרנות כל הזדמנות שמגיעה לפתחי.

​

העבודה שלי התגבשה בהדרגה, מתוך התהליך האישי שעברתי. היום אני משתפת את הדרך ואת הכלים שפיתחתי, מלמדת כתיבה אישית, מלווה תהליכי התבוננות ומנחה מפגשים וסדנאות. לצד אלה אני יוצרת קלפים ותרגילים המשלבים כתיבה, דמיון וצילום, ומפתחת מרחבים חדשים להתבוננות ולכתיבה בחיי היומיום.

​

דרך כל אלה אני מבקשת לאפשר לאחרים לגלות בעצמם את מה שהכתיבה אפשרה לי: להכיר את עצמם לעומק, להבין, להשתחרר ולגלות אפשרויות חדשות בחייהם.