מה אם לא יאהבו אותנו?

מה קורה לנו ברווח הזה בין הרגע שבו אנחנו שולחים החוצה אל העולם: בקשה, משאלה, כוונה - ועד לרגע בו אנחנו מקבלים: תגובה, תשובה, מענה? זה קורה לנו בזוגיות, מול עבודות שונות, במערכות יחסים חבריות או משפחתיות, ואפילו מול הילדים.

אנחנו רוצים לדעת, אנחנו רוצים ודאות. והמצב הזה שבו אנחנו לא יודעים מה יקרה, או איך יגיבו אלינו, מכניס הרבה רעש פנימי.

"מה אם זה לא יקרה, מה אם נגלה שלא רוצים אותנו, מה אם אנחנו לא מספיק טובים, מה אם נקבל תשובה שלילית, מה אם נשמע מילים לא נעימות, מה אם אחרי כל ההשקעה שלנו נקבל תגובה סתמית, מה אם ניתקל בחוסר הערכה, מה אם נרגיש חסרי משמעות, מה אם נחווה אכזבה, מה אם נעלב עד עמקי נשמתנו, מה אם נרגיש דחויים ולא רצויים - מה אם לא יאהבו אותנו?"

מה אם לא יאהבו אותנו? זו התמצית של השאלות כולן. זה מה שיושב בבסיס של הקושי שלנו להכיל את חוסר הוודאות של הזמן הזה.

הרי - אם היינו בטוחים בעצמנו, מאמינים במה שיש לנו, שלמים עם העשייה שלנו - לא היה לנו כל כך קשה לשאת ולהתמודד עם הרגעים האלו. 

אילו - היה לנו פיתרון לכל אפשרות, הסבר הגיוני לכל תרחיש, הבנה כלפי כל תפנית - לא היה לנו כל כך משנה מה יקרה, כי היינו יודעים בתוכנו שאם משהו חשוב לנו, אנחנו נשיג אותו או נתקדם לעברו, כך או אחרת. במקרה כזה, לא היינו נותנים לכל צעד, אפשרות או שאלה משקל כל כך גדול.

המשקל הגדול שיושב כאן קשור לפחד שלנו לגלות שאנחנו טועים, שאנחנו לא מספיק טובים, לא ראויים, או לא אהובים כמו שחשבנו או קיווינו.

אבל האמת היא שזה לא קשור לאהבה של אחרים אלינו, אלא לאהבה שלנו את עצמנו.

אהבה אמיתית כלפי עצמנו תבוא לידי ביטוי בהכרות קרובה, תמיכה מלאה, ומוכנות רחבה למגוון של אפשרויות, צורות ודרכים שלעולם יש להציע לנו. ברגע שאנחנו מכופפים את הכל לזווית אחת צרה ומחליטים שזו הדרך היחידה בה דברים "צריכים" לקרות (ואם לא, אז לא צריך), אנחנו מחבלים באפשרות האמיתית שלנו לממש את רצונותינו.

במילים אחרות, אם נחליט לאהוב את עצמנו ואת החיים באמת, נוכל לפתוח את הלב באופן רחב יותר ולהאמין שמה שנועד לנו, יגיע אלינו, ומה שלא, פשוט לא. במקרה כזה נוכל לראות בפשטות שאם שמשהו לא קורה כמו שחשבנו שהוא אמור לקרות, לא אומר שמשהו אצלנו לא בסדר או לא טוב או לא מספיק, אלא שיש עוד דרכים שאולי לא נתנו להן אפשרות.

מנקודה רכה ופתוחה כזו - דברים יוכלו לקרות בקלות כי אנחנו לא עסוקים בלסגור ולחסום הכל, ולאפשר רק לזרם דקיק ומדוייק לעבור בצינורות שלנו (שזה פשוט רצון לשלוט בכל).

איך נגיע למצב כזה בו הלב יתרחב בטבעיות ובפשטות מתוך הבנה וחיבור לאמת הזו?

נתחיל בתהליך של היכרות קרובה עם מי שאנחנו בתוכנו.

נטפח ונבנה מערכת תמיכה מלאה בעצמנו ובבחירות שלנו.

נבסס מוכנות רחבה להכיל מגוון רחב של רגשות ואפשרויות.

הצעדים האלו יובילו אותנו לחיזוק הביטחון הפנימי והאמונה, וללימוד מתוך מגע ישיר עם החכמה הטמונה בחיים עצמם.

כל המסלולים והכלים שאני יוצרת מלמדים את זה ומכוונים לחיבור פנימי עמוק. מוזמנים להתנסות בתרגילים השונים בבלוג, לעבוד עם הקלפים ככלי לגילוי עצמי, ולהגיע לליווי אישי, סדנה או קורס.

נטאלי 🌿