התבוננות עצמית [#3] להסתער על המטרה או ללכת לאט?
- נטאלי שריקי
- לפני 7 ימים
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: לפני 6 ימים
תהליך של התפתחות אישית הוא תהליך טבעי והדרגתי, הוא בעל שלבים, כיוון, ותנועה אל עבר מטרה - אור, שגשוג, הצלחה, מימוש, וסיפוק.
כאשר הבנתי שאני מבקשת לנוע בחיים מתוך תנועה של התפתחות פנימית ולמידה עצמית - הבנתי שאין ברירה אלא ללמוד להוריד קצב. גם היום, אחרי 15 שנים בדרך הזו, עדיין קורה שיש לי רעיון ומיד עולה הרצון להספיק, להתקדם, להסתער על המטרה. על פניו זה נשמע הגיוני ופשוט: יש לי רצון ואני רוצה לממש אותו. אבל לא פעם, בשקט וכמעט מבלי שאני שמה לב, מצטרף לרצון דחף עוצמתי - צורך שזה יקרה עכשיו, או לפחות כמה שיותר מהר.
כשאני פועלת מתוך הדחף הזה, הכל קורה בקצב מהיר ובלחץ. מהר מאוד נגמר לי האוויר, והתחושה היא שאין זמן לבזבז. אין אפשרות לעצור ולהעמיק - אני חייבת להספיק. היום אני יודעת, שמבלי להתכוון לכך באופן מודע, אני מאפשרת לכוחות נוספים להשפיע עלי - וכך הכוונות שלי לא מדויקות, והסיכוי שהדברים יתפתחו לכיוון הנכון יורדים מרגע לרגע. ואולי חשוב יותר - אני כבר לא נהנית לעשות את מה שלפני כן ממש רציתי.
יש דרך אחרת? זה יכול להיות כיף? אפשר ללמוד מהתהליך? יש לאן למהר?
בתחילת התהליך זה היה מאתגר במיוחד. במשך שנים ראיתי סביבי נטייה לכופף את הזמן, להאיץ תהליכים, לדחוף דברים מעבר לקצב הטבעי שלהם, ולפעול, גם כשזה לא נעים, או לא מרגיש נכון. וכל זה רק כדי להספיק, להצליח, להתקדם ולכבוש שטחים. מבלי שבחרתי בכך זה השפיע עלי - זה מה שראיתי וזה מה שלמדתי. אך אם אהיה כנה עם עצמי - הרבה פעמים זה קרה רק בשביל שאוכל לסמן 'וי' ולהגיד: 'זהו. עשיתי את זה'.
בעיני הדרך הנכונה היא חלק מהותי בתהליך ההתפתחות - היא דורשת מודעות, אימון, זיהוי, ויצירת שינוי תוך כדי תנועה. אצלי, הבחירה לנוע אחרת, מעוררת לא פעם התנגדות פנימית - קושי להרפות, התנגדות והיאחזות ברעיון. אבל ברגע שאני מזהה שלא נח ולא נעים לי - אני מבינה שדחף השתלט עלי והוא זה שמניע אותי. ואז אני בוחרת להאט. אני עוצרת את רצף התנועה , גם אם זה קשה כי "רק עוד רגע" או "רק עוד קצת". אני לוקחת הפסקה, ומרפה אחיזה מהמתח שהשתלט עלי. נכון שהוא זה שהשתלט עלי, אבל גם אני מחזיקה בו כאילו שבלעדיו אפול, ולכן שחרור האחיזה שלי אותו נדרש כדי שאוכל לבחור בעצמי מה נכון לי.
היום ברור לי שאני רוצה להיות בפרטים הקטנים, ברווחים שבין הדברים, בדרך אל ההצלחה, בתהליך, בשאלות, בתהיות, בקצב שמרגיש נכון לאורך כל הדרך. כי שם טמונה הלמידה האמיתית, ורק כך מתאפשרת התפתחות עמוקה ומשמעותית.
אני יודעת שהדרך הזו עשויה להישמע לא טוב, כי היא נוגדת את הדחף "להגיע מהר אל התוצאה". זו דרך שאומרת: לאט, אחר כך, שלב אחרי שלב. הקשבה, סבלנות, חיבור ואמונה. בבסיס שלה עומדת ההבנה שאם זה הכיוון הנכון אז אין למה למהר. הדבר הנכון אף פעם לא בורח מאיתנו, ואם אנחנו בדרך אליו - הכל יסתדר בסופו של דבר. וגם - כאשר אנחנו פועלים מתוך נינוחות ורוגע, אנחנו יכולים להיות שלמים עם עצמנו - לא משנה מה יקרה בהמשך.
הטבע, שהוא מבחינתי המורה הכי טוב לחיים, מציג בפנינו קבלה פשוטה של כל שלב בדרך - בלי דחיפה בכח, בלי מאבק, ומתוך כבוד בסיסי לתהליך המתרחש. כמו שזרע שנטמן באדמה אינו הופך בין רגע לעץ - כך לכל שלב בתהליך יש את הזמן המדויק לו: לנביטה, לצמיחה, ללבלוב ולפריחה. הדברים-כולם לא מנסים לקרות מיד ובבת אחת; יש משמעות לקצב, לתנאים, ולתהליך עצמו. במילים אחרות, בטבע אין התנגדות שמתנהגת כאילו שהיא יודעת טוב יותר, מהחיים בכבודם ובעצמם.
עוזר לזכור שהדחף למהר לא תמיד מגיע מבפנים. לעתים הוא מושפע מן החוץ - מדרכים של אחרים, מניסיון חיים של אחרים, מבחירות של אחרים, מהצלחות של אחרים - אבל האם אלו דרכים שנכונות גם לנו?
יעזור לנו לאמץ גישה אחרת - גישה שמבקשת לתת אמון בחיים, מבפנים.
נוכל להזכיר לעצמנו שיש דרך שנכונה לנו, שמה צריך להגיע אלינו - יגיע, ושרק אנחנו נדע מה נכון עבורנו. תהליך טבעי נכון גם לנו, מותר לנו לעשות דברים אחרת, חשוב שנוכל לנשום ולפעול ממקום בריא. אני מזכירה לעצמי שלא יתכן שהחיים יבקשו ממני ללכת נגד עצמי ולהזיק לי, רק בשביל לקדם איזו מטרה.
אפשר ורצוי, כמו תמיד, לבדוק ולבחון את זה בעצמנו. לפעמים תרגיל דמיון פשוט יכול בכמה דקות להוביל אותנו לכיוון הנכון, ו הלמידה מתרחשת מתוכנו, ביננו לבין עצמנו.
קלפי השתקפות >> לרכישה
תרגיל כתיבה דמיוני - להסכים לנוע לאט יותר
נבחר מצב רגיל ויומיומי שאנחנו ממהרים בו, או נוטים לקצר, להאיץ, לדחוק, לזרז אותו.
נכתוב תיאור קצר של המצב כפי שהוא בא לידי ביטוי בחיי היומיום שלנו.
נכתוב לעצמנו כוונה חדשה - רצון לבדוק ולבחון את הדרך האחרת - לרווח את הקצב, להאט מהירות, ולהסכים להיות בכל הרגעים מבלי לברוח או לרוץ קדימה.
נתאר את אותו מצב שכתבנו קודם, אלא שהפעם נגיע אליו (בדמיון), מתוך הכוונה החדשה.
נביט לאחור על שני המצבים ונכתוב: מה השתנה? איך זה הרגיש? האם למדנו משהו? האם הרגשנו משהו שונה? האם מישהו הרוויח משהו מהשינוי?
האם יש שיר שמתנגן בראש? אם כן, נכתוב לעצמנו את המילים.
כתיבה חופשית חסרת מאמץ, ללא צורך בניסוחים יפים, כזו שאפשר לזרוק לפח לאחר הכתיבה.
משך כתיבה 7-15 דק'
עצה למתחילים: קחו את זה כמשחק קטן ולא רציני במיוחד. כתבו בחופשיות, העזו להניח על הדף את המחשבות והרגשות ותנו לדמיון להוביל. לאחר הכתיבה, המשיכו הלאה בשגרת היום. אם עלו בכתיבה רגשות עזים או קולות מתנגדים רבים, תוכלו להיעזר בדף העיבוד לאחר כתיבה אותו אפשר להוריד > בפוסט הזה.
שתפו אותי בתובנה או משפט מתוך הכתיבה >> e-mail
~ Starting New, Natalie Shriki ,Israel, 2010
"חוק התהליך – החיים צעד-אחר-צעד
תהליך הופך כל מסע לסדרה של צעדים קטנים, הנצעדים בזה אחר זה, לעבר כל מטרה שהיא. התהליך עולה על הזמן, מלמד סבלנות, נח על בסיס מוצק של הכנה מוקפדת, וממחיש אמון בכוח הצפון המתגלה בנו."
."
מתוך: 'חוקי הרוח', דן מילמן
נטאלי שריקי 🌿
הארה - הדרך שלך אל עצמך
רוצה לקבל ממני גם תזכורות ותרגולים קטנים בוואטסאפ?
🌿תרגילי דמיון וכתיבה 🌿נקודות מבט על החיים
🌿ציטוטים ממורי דרך 🌿 הזמנה למפגשי כתיבה
להצטרף לקבוצה השקטה >> לחצו כאן
תגובות