התבוננות עצמית [#1] קריאה להביט פנימה

אני זוכרת את היום בו הבנתי כי התבוננות עצמית היא ענין אמיתי ואפילו רציני, כזה שיש לו משמעות בחיים. עד אותו רגע חייתי מתוך אמונה שמה שקיים - נמצא וקורה בחוץ, בעולם. ואילו  - רגש, מחשבה, כוונה, תחושה - הם ענין אישי ופרטי שאין לו ערך של ממש במכלול החיים השלם. היה נדמה שכך כולם חושבים ופועלים, ושזו כפי הנראה - הדרך הנכונה או אולי היחידה. 

לא ידעתי שישנו קשר בין העולם הפנימי לחיצוני, לא הבנתי את ההשפעות ההדדיות בין השניים.

חשבתי שלכל אחד יש את מה שיש לו, והוא מי שהוא כי כך יצא וזה הכל. רציתי להאמין שאנשים יכולים להשתנות ויש סיפורי הצלחה מפתיעים, אך לצערי - ראיתי בחיי הרבה אנשים שניסו להשתנות אך לא הצליחו - עד כי האמנתי שמדובר בדבר כמעט בלתי אפשרי. 

מצער יותר היה אילו הייתי נשארת בנקודה הזו כל חיי - חושבת ומאמינה שזה מה שיש ועלי להסתדר עם מה שקיבלתי בשקית האישית שלי. גישה של הסתפקות וכניעה - לא לרצות יותר מידי, לא ללכת רחוק מידי, לא לנסות לשנות ולהשתנות, לא להעז להאמין שיש סיכוי לחוויית חיים הרבה יותר טובה, עמוקה ועשירה.

בתוך תוכי קיוויתי שמה שאני שואפת אליו (בסתר לבי), אכן יקרה בדרך כלשהי, אך האמת היא שלא ידעתי איך או מה עלי לעשות. הרגשתי ״נתונה לחסדי הגורל״, חסרת יכולת השפעה על חיי שלי, כאילו שלא אני זו שמושכת בחוטים ומכוונת את פני הדברים. חשבתי שאין לי את הכח הנדרש כי הוא אינו בהישג ידי מלכתחילה. 

לשמחתי הרבה - טעיתי טעות מרה. גיליתי שמה שקיוויתי לו, היה כנראה סוג של ידיעה פנימית עמוקה. גיליתי אמת ששכנה בי, תנועה פנימית שידעה טוב ממני, חכמה שהבינה את פני הדברים ואף היה בכוחה להוביל אותי לגלות את הדרך בעצמי. כל מה שנדרש ממני היה להסכים להקשיב, להביט פנימה ולתת למשהו אחר ממחשבה או הרגל מוכר - להוביל אותי.

נדרשתי להסכים לנוע בדרך שונה ממה שידעתי, ובאופן מפתיע היה לי את האומץ לנסות.

עבורי זה היה מסע פנימי של שנה -.שנה בה למדתי לזהות את עצמי בתוך אוסף הקולות, התגובות, הזיכרונות והמחשבות. שנה שממנה והלאה - הכל השתנה לטובה.  

כל מה שהרגיש אבוד וחסר סיכוי - הפך נוצץ ומבריק, מבטיח ואפשרי - אם רק אחפוץ בכך. כל מה שהכביד לי על הלב ואיים להתפרץ - הפך רגוע ושלם, מובן ומקובל. כל מה שהלך נגדי, העביר עלי ביקורת או התנגד לרצוני - הפך לכלי דרכו למדתי להתקדם ולטפס בדרך אל מחוז חפצי.

בימים בהם יש איום על הסדר, השגרה, הביטחון, ההוויה, לכל אדם נחוץ משהו להיאחז בו - מבפנים. אני רואה בזה הזדמנות ואפילו "קריאה" להתבוננות עצמית. כחלק מהכלים שאני מציעה אני פותחת פינה שבועית להתבוננות עצמית בדרך אישית, עדינה, מסקרנת ומעוררת השראה. הכרות עצמית טומנת בחובה כח רב - ברגע שיש מודעות והכרה, נפתח בפנינו חופש הבחירה. 

מה כדאי להביא לתהליך כזה? סקרנות לגלות, ואומץ להתגלות.

קלף מתוך קלפי התעוררות >> לרכישה

נתחיל עם רצף שאלות לכתיבה:

איזו כח יש לי? מה הם הכוחות הטמונים בי? מה מחזק אותי? מה מעשיר את אמונתי? מה תומך בי? מה מחדש את כוחותיי? מה מעניק לי שמחה? מה ממלא אותי בהודיה? מה מלמד אותי? מה קיים בי?

כתיבה חופשית חסרת מאמץ, ללא צורך בניסוחים יפים, כזו שאפשר לזרוק לפח לאחר הכתיבה. משך כתיבה 5-15 דק'

עצה למתחילים: קחו את זה כמשחק קטן ולא רציני במיוחד. כתבו בחופשיות, העזו להניח במילים על הדף את המחשבות והרגשות, ולאחר מכן, המשיכו הלאה בשגרת היום. הנקודות החשובות בתהליך הן: העצירה, ההסכמה להביט פנימה, ההכרה בדברים והתנועה שנוצרת מבפנים החוצה, זו שהופכת את הנסתר לגלוי.

שתפו אותי בתובנה מתוך הכתיבה >> e-mail

---

"אתה המתבונן, אתה הדבר שמתבוננים בו, ואתה תהליך ההתבוננות. מצב זה בעל שלוש הפנים, ידוע כאחדות."

מתוך: דרכו של הקוסם, מאת: דיפאק צ'ופרה

---

נטאלי שריקי 🌿

הארה - הדרך שלך אל עצמך רוצה לקבל ממני גם תזכורות ותרגולים קטנים בוואטסאפ?

🌿תרגילי דמיון וכתיבה 🌿נקודות מבט על החיים

🌿ציטוטים ממורי דרך 🌿 הזמנה למפגשי כתיבה

 להצטרף לקבוצה השקטה בוואטסאפ >> לחצו כאן