להגיד לעצמי תודה? על מה?

במבט מהצד - הקדשת 'רגע בזמן' (שזה המצרך הכי יקר שיש לאדם), אך ורק כדי להגיד תודה לעצמו/לעצמה - יכול להיראות מעשה שטותי, מיותר, סתמי, או אפילו מטופש.

מה השטויות האלו? למה לי לדבר עם עצמי? ועוד להגיד לעצמי תודה? על מה? ולמה זה חשוב? ואיך זה משנה משהו בכלל?

~ Reachout, Natalie Shriki ,Tel-Aviv, 2011

---

איכשהו (באמת מבלי שהתכוונו או תכננו), התרגלנו לומר לעצמנו דברים שליליים

זה קורה על הדרך, תוך כדי, מעל הכל ולצד הכל (כאילו בשביל לא להפריע לנו או לעצור אותנו), כל כך בשקט עד שאנחנו כמעט לא שמים לב שזה מה שאנחנו עושים. זה נשמע כמו קול אחר שהוא לא אנחנו, אבל הוא קיים שם והוא פעיל ברב זמן הערות שלנו. מן קול טורדני כזה שיש לו מה להגיד או להעיר על כל דבר כמעט - ביקורת, תלונות, שיפוטיות, זלזול, ביטול, הפחדה.

כל כך התרגלנו לזה שאנחנו חושבים שזה בסדר, כי ככה זה - וזה חלק בלתי נפרד מהחיים. 

אבל מה אם היה שם שקט?

מה אם היינו עושים את כל מה שאנחנו עושים במשך היום בלב שלם ושקט? בלי כל הרעש הזה שרץ לנו בראש? קצת כמו ילדים באמצע משחק, שקועים בדמיון והנאה ואין שום דבר בעולם שמזיז אותם מהמיקוד הפנימי הזה.

שכחנו מה זה, התבגרנו.

אבל אולי זו לא המשמעות בהתבגרות? אולי רק גדלנו פיזית, מבלי להתבגר? כי התבגרות כרוכה גם באחריות (ולא רק כלפי אחרים). אחריות כלפי עצמנו, כלפי מה שקורה אצלנו, בתוכנו. אחריות על כל הרעש הזה שרץ שם באופן קבוע. אחריות על היחס שאנחנו מפנים לעצמנו, על הטיפול האישי, ההקשבה, ההבנה והאבחנה - שיש גם אותנו בעולם, שגם אנחנו כאן.

למען האמת, אנחנו שמחים לשמוע מילים טובות

להקדיש רגע כדי לומר לעצמנו תודה על משהו, זה לא מיותר, לא סתמי, לא מטופש - זו התחלה, בחירה של כיוון אחר - חיובי. החלטה להכניס קולות חדשים לראש, כאלה שיחליפו את כל השליליות הזו שגדלה וצמחה בתוכנו (לא תמיד היינו כאלה).

אנחנו יכולים להגיד שהחיים הפכו אותנו לכאלו, וזה אולי נכון. אבל הדבר הנוסף הוא שנתנו לאירועי החיים להשתלט עלינו, ולא שמרנו על עצמנו. נכון שאנחנו לא יכולים לבטל את הדברים שקורים וליצור עולם נקי ששום דבר לא קורה בו - אבל אנחנו יכולים ללמוד להתמודד עם דברים באופן אחר, ולא רק לנסות לברוח מהם או למחוק אותם (כי הם לא באמת נעלמים).

אז גם אם זה מרגיש ממש מוזר (ואולי רק כי אנחנו לא רגילים לזה) אפשר לנסות לעשות את זה במשך כמה ימים ולראות איך זה משפיע על ההרגשה.

אפשר להתחיל במחשבה, אחר כך עדיף בכתב (גם אם נזרוק את הפתק מיד אחרי הכתיבה).

תודה לעצמי

תודה על ש…

תודה על שלא…

אפשר משפט אחד מכל סוג, אפשר שלושה, ואפשר חמישה.

זה לא פוגע בשום דבר, לא משנה לאף אחד, רק מפגיש אותנו עם עצמנו לרגע קטן אחד. 

״עלינו פשוט להאמין שלפעמים, כשהראש לא מוצא את התשובה, הלב יודע את הדרך.״

~ וואבי סאבי, החכמה היפנית למצוא שמחה בדברים הקטנים - בת' קמפטון

אם נקשיב ללב ולא לראש, לא יהיה אכפת לנו לפרגן לעצמנו קצת (כי זה באמת לא מזיק לשום דבר). אלא שהראש לפעמים יכול לבטל את הרעיון כולו ולזלזל בו כל כך, עד שלא נעז ללכת לשם (וכל זה רק כדי להשאיר אותנו באותו מקום - תחת שליטת הקולות השליליים). בחירה ללכת בעקבות הלב היא לרב מה שמשמח אותנו ועושה לנו הרגשה טובה.

🌲💌💼

נטאלי שריקי