יש לנו עולם פנימי עשיר ברגשות ותפיסות, רצונות ואמונות, זכרונות וחלומות... אנחנו נושאים אותו איתנו לכל מקום מבלי לעצור כמעט אף פעם כדי להבין מה יש שם בפנים, במה אנחנו מאמינים, דרך אילו עיניים אנחנו מביטים בעולם? הראייה שלנו מושפעת מדברים שקרו לנו לאורך החיים, דברים ששמענו, דברים שלמדנו, דברים שראינו, דברים שאמרו לנו ועוד ועוד. מבלי שאנחנו יושבים ומסננים את מה שנכנס פנימה, הדברים נערמים זה על גבי זה כמו ערימה של ניירות שהודפסו בזה אחר זה. אם אף פעם לא עברנו על הדברים, יש סיכוי

אחד הדברים היעילים שקלפי התבהרות יכולים לסייע לנו בהם הוא: ניקוי רעשים ויצירת שקט מחשבתי ורגשי, מול נושא שמטריד או מלווה אותנו זמן רב, נושא שמכניס לנו מתח, מזיז אותנו ממיקוד פנימי, מבלבל אותנו, משפיע עלינו לרעה מבחינה רגשית ועוד. איך מתחילים? אנחנו כותבים באופן חופשי על הנושא שבו אנחנו רוצים לעסוק - מתארים את המצב, מתבוננים בקשיים ובאתגרים, ונותנים לכל מה שעולה לנו במחשבה ובהרגשה ביטוי דרך הכתיבה. ברגע שהנחנו מול העיניים את הנושא אנחנו מתחילים לעבוד עם הקלפים. שלב 1 דרך #4 :

אם היו אומרים לי לפני 15 שנים שהעיסוק המרכזי שלי בחיים (והאהוב עלי ביותר) יהיה ניקוי רגשי דרך כתיבה הייתי מביטה במבט צדדי ושואלת: מה זה בכלל? ובמחשבה שניה: ומה הקשר של זה אלי? במשך 14 שנים בניתי, שכבה אחר שכבה, בהתמדה ונאמנות לקול הפנימי - את העבודה שלי, היצירה שלי והנתינה שלי ובעצם - את מימוש הייעוד האישי שלי. היום אני מלווה אנשים, נשים וקבוצות בתהליכים מקסימים של כתיבה המחברת פנימה ועוזרת לשחרר חסימות מהעבר, ולאפשר תנועה חיונית ומלאת השראה קדימה. איך קרה שזה הייעוד שלי? איך

באמצעות הדמיון נתבונן בעצמנו ונתקן מצבים שלא מטיבים איתנו על ידי תשומת לב, הבחנה, בחירות חדשות ומטיבות. ה'חכמה' היא, במה אתה שם את...

הפסקתי להסכים יצאתי מהשורה, יצאתי מהקווים של עצמי הסתכלתי על עצמי ועל הכל, על החיים שלי ועל הסובבים אותי והבנתי שזה לא נכון לי. לי. הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ללכת ככה מבלי לדעת שאני פוגעת בעצמי, הורסת לעצמי, פועלת על אוטומט. נאלצתי להודות בכך, למרות שזה היה עצוב וקשה - שאיבדתי את הדרך, שאין לי מושג לאן אני הולכת, שאני לא יודעת מה אני רוצה, שאני לא שמחה ומאמינה בחיים כמו פעם, שאיבדתי משהו - דהיתי, דעכתי, נעלמתי לעצמי, נרדמתי בשמירה.