חשבתי לכתוב כמה מילים... כתבתי במשך שנה שלמה

אם היו אומרים לי לפני 15 שנים שהעיסוק המרכזי שלי בחיים (והאהוב עלי ביותר) יהיה ניקוי רגשי דרך כתיבה הייתי מביטה במבט צדדי ושואלת: מה זה בכלל? ובמחשבה שניה: ומה הקשר של זה אלי?

במשך 14 שנים בניתי, שכבה אחר שכבה, בהתמדה ונאמנות לקול הפנימי - את העבודה שלי, היצירה שלי והנתינה שלי ובעצם - את מימוש הייעוד האישי שלי. היום אני מלווה אנשים, נשים וקבוצות בתהליכים מקסימים של כתיבה המחברת פנימה ועוזרת לשחרר חסימות מהעבר, ולאפשר תנועה חיונית ומלאת השראה קדימה.

איך קרה שזה הייעוד שלי? איך מצאתי אותו? איך הבאתי אותו למימוש? ומה זה בכל זאת ניקוי רגשי דרך כתיבה? ולבסוף, איך מרגיש מימוש עצמי כזה?

התחלתי מזה שהלכתי לעצמי לאיבוד. הבנתי שאני כבר לא מוצאת את עצמי כל כך, שמשהו חסר לי וזה לא 'בקטנה'.

הייתי אמא לילד מתוק בן שנתיים שהזכיר לי יום אחרי יום - את החיים ואת עצמי, וגם - עד כמה התרחקתי ממני. זה הדליק אצלי אור, כבר לא יכולתי להתעלם מעצמי ומהכמיהה העזה להרגיש בחיים באופן מלא שוב, אבל לא ידעתי מה לעשות, ובעיקר הרגשתי מתוסכלת. 

ביומיום היה לי כיף כי היינו משפחה קטנה וכל הזמן היו הרפתקאות חדשות, אבל הם לא היו שלי מול עצמי, הם נגעו קרוב אבל עדיין משהו גדול היה חסר לי. המימוש העצמי שלי, או לפחות הידיעה הברורה שאני בדרך אליו.

ההכרה במרחק הגדול שביני לביני היתה עצובה ומצערת מאוד, כאב לי להבין שבזבזתי שנים טובות על דברים שלא נתנו לי סיפוק ושמחה של ממש. הימים עברו איכשהו אבל לא היתה לי מטרה ברורה או כוונה יותר מידי משמעותית, הרגשתי שכל מה שרציתי וניסיתי לא באמת הפך למשהו גדול כמו שקיוויתי וחלמתי, ולא היה לי מושג מה יכול לעזור לי להרים את עצמי למקום טוב יותר. 

בעיקר הרגשתי את עצמי הולכת ומתרחקת ממני וזה כאב וצבט בלב

החיים זימנו לי הזדמנות (היום אני יודעת שתמיד יש הזדמנויות, אבל במקרה שלי - הייתי בנקודה שהייתי פתוחה להרגיש ולזהות אותה). מפגש עם דוד שלי, שהחליט לערוך חשבון נפש עם עצמו, שינה את מסלול חיי, או נכון יותר - הוביל אותי חזרה אל המסילה הנכונה לי. 

סיפור חייו היה מסעיר ומטלטל ודי מהר הוצפתי במידע, רגשות, זכרונות ושאלות - עליו, על המשפחה ועל החיים - דברים שהובילו אותי לשאול גם כמה שאלות על עצמי.

המצלמה, שתמיד היתה הכלי שלי לתקשר ולבטא את עצמי לא הספיקה לי הפעם, ובאופן לא מתוכנן ניגשתי אל הכתיבה. חשבתי לכתוב כמה מילים כי חברה אמרה שאולי זה יעזור, אך כך יצא שכתבתי במשך שנה בכל הזדמנות שהיתה לי.

פיתחתי שיטה, מצאתי דרך, גיליתי אפשרות, נחשפתי למהות

נזרקתי אל הלא נודע, הבטתי פנימה בלי שום הגנה, חקרתי כל פינה ופינה, שאלתי שאלות, העליתי זיכרונות, הקשבתי לקולות, ניהלתי המון שיחות - ובדרך מפתיעה של מילים, דמיון, הסכמה והקשבה מצאתי את הדרך חזרה.

חזרתי אל עצמי, התחברתי למי שאני, מצאתי את ייעודי, הלכתי בדרכי - נהייתי מאושרת ושמחה בשלי. למדתי איך אפשר להשתחרר מהעבר, להגיע לנוכחות במציאות, ולפעול כדי לממש ולקיים חיים של מהות ומשמעות. 

היום אני מספרת, מלמדת, יוצרת כלים ומנחה - ניקוי רגשי שמוביל למימוש עצמי והכל קורה - דרך כתיבה. הדבר המעניין והמעולה בזה זה שאנחנו לא צריכים לדבר עם אף אחד, להיות תלויים בשום דבר, להיחשף מול אחרים, לחכות שמישהו יבין או יעשה או ישנה או ישתנה - מספיק שאנחנו מוכנים להיפגש עם עצמנו בכל הרבדים - והדברים קורים, מתבהרים, משתנים, משתחררים, מתאווררים - ואנחנו מתעוררים שוב לחיים.

ניקוי רגשי זה תהליך של ריפוי פנימי - תנועה שמובילה לשחרור של מטענים רגשיים שקיימים אצלנו

דרך תרגילי כתיבה המשלבים עבודת דמיון עם זיכרון אנו נכנסים למיקוד פנימי ויוצרים חוויה מציאותית שמתרחשת בדמיון. הכתיבה עוזרת לנו לראות את הדברים מול העיניים ולהחזיק את הדמיון לאורך זמן מבלי שיברח לנו או ישתנה למשהו אחר.

אנחנו נותנים ביטוי במילים למה שאנחנו מרגישים ומשתמשים בדמיון כדי להמחיש את הרגש וכדי לאפשר לו לקבל ביטוי, כך משתחררים החוצה רגשות טעונים כמו כעס, עצב, פחד, קנאה ועוד - ובמקום שיהיה לנו מאוד לא נח להרגיש אותם, או שלא נדע מה לעשות עד שיגיע רגע שהם ישתלטו עלינו ויובילו אותנו לעשות או להגיד דברים שאחר כך נצטער עליהם - אנחנו מאפשרים להם לצאת החוצה באופן בטוח ולא פוגעני. 

אנחנו מכילים את הרגש ועוזרים לו לצאת החוצה דרך כתיבה

בעת הכתיבה והתיאורים של הרגש אנחנו זזים מעט ומתבוננים בו גם מהצד - התנועה הקטנה הזו מאפשרת לנו להישאר בחיבור לעצמנו - לא לברוח, לא להיעלם ולא לתת לרגש להשתלט עלינו מקצה ועד קצה ללא יכולת לקבל החלטות או לעשות בחירות עצמאיות. 

הכתיבה שומרת עלינו מחוברים לעצמנו גם בזמנים של רגשות עזים, הכתיבה מחזירה לנו את הכח האישי ואת הבחירה גם במצבים עוצמתיים, הכתיבה עוזרת לנו להכיל את הזמנים הלא נעימים ומאפשרת לנו לשחרר אנרגיות שליליות. 

ניסינו לאורך השנים להתמודד עם הרגשות האלו, זה לא היה קל ולרב גם לא הצליח - איבדנו שליטה, הרגשנו רע עם עצמנו, פגענו באחרים, פגענו בעצמנו... אז למדנו שעדיף לברוח, לטשטש, להתעלם, להתנגד, להסיט את המבט. אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון, לא בריא, לא מטיב וממש מזיק לאורך הזמן. ניקוי רגשי לא רק עוזר לנו מבחינה נפשית, אלא גם משחרר מהגוף את המטענים הרגשיים שלוחצים עליו ומאפשר לו להתחדש, להחלים, להבריא ולהתרפא. 

כל מטען שאנחנו מפנים החוצה, פותח את השביל ומאפשר לנו לעשות דברים שכבר התרגלנו 'לא לעשות'

ברגע שיש לנו כלים ואנחנו יודעים מה ואיך לפעול אנחנו יכולים לפנות את החסימות ולהמשיך במסע ההתפתחות האישי שלנו - לגלות את עצמנו ואת הייעוד שלנו.

ברגע שנעסוק בדבר הנכון לנו נרגיש התרגשות גדולה מאוד, העיסוק בו יעניק לנו סיפוק פנימי שאי אפשר להשיג בשום דרך אחרת. ההתקדמות בדרך יכולה להיות מלווה בפחדים וקולות מתנגדים מהסיבה הפשוטה שאנחנו מרחיבים את הגבולות הפנימיים - אבל אחרי תהליך של ניקוי רגשי בכתיבה כבר נדע איך לפעול כדי להתמודד, למצוא את הקול שלנו מאחורי הקולות, ולחזור לעצמנו חזקים ויציבים יותר בכל פעם.

ניקוי רגשי דרך כתיבה זה משהו לחיים, זה כלי ודרך למימוש עצמי

אני יוצרת המון מסלולים יצירתיים שמאפשרים תנועה בדרכים שונות וקצבים שונים - למידה דרך התנסות חווייתית המובילה לפיתוח יכולות כתיבה עצמאיות. אני יודעת שזה עובד כי אני חיה את זה בעצמי וחווה אינספור שינויים כל הזמן, ואני רואה ושומעת ממי שמתנסה בתרגילי הכתיבה על הרגשה טובה, התחזקות, הקלה, שחרור, ביטחון ושקט פנימי. >> לקרוא חוות דעת על הכתיבה והקלפים

אם הטקסט דיבר אליך ונגע בך אשמח לשמוע 💚 נטאלי