הייתי כל כך קרובה לסתמיות, ואולי זה מה שגרם לי לא לשקוע אל תוכה.

לפני שיצאתי למסע הרגשתי תקועה, חסומה, לא יודעת לאיזה כיוון נכון ללכת, או איך לקדם את מה שאני רוצה, הרגשתי על סף ייאוש פנימי, לא קיצוני, אבל כן כזה שמצד אחד לא מרגיש טוב עם עצמו, מבין שהגעתי לנקודה לא טובה, שאני לא במקום שרציתי וכבר עברו לא מעט שנים, אני כבר לא ילדה. ובכל זאת, לא ידעתי לומר לאן פני, ואיך או האם אגיע לשם יום אחד. יכולתי, וזה היה הגיוני במידה רבה, להמשיך לחיות ככה, להתרגל, לדעוך לאט לאט, להתכופף, להוריד ציפיות, למזער אכזבות, להיכנע אל הרגילות בה נלחמתי שנים רבות. לתת לה לנצח אותי ולהוכיח לי אחת ולתמיד שסתם חלמתי חלומות של ילדה, וסתם בזבזתי את הזמן שלי בעוד אחרים למדו מקצועות יעילים ורווחיים, ואני מה? 

הייתי - ככה - קרובה. 

בדיוק באותה נקודה החיים זימנו לי אפשרות בחירה אחרת. יכולתי לחלוף על פניה כאילו שלא היתה, יכולתי לא לראותה, לא לזהותה, ולא להבחין בה בכלל. יכולתי גם לבחור שלא. יכולתי לראות אותה ולהסתובב במקום, כי למה לי כל הכאב ראש הזה? מה אני צריכה עכשיו לנבור בעבר, כאילו שזה יתקן משהו בחיים שלי. 

יכולתי גם להניח לזה כי זה גדול עלי, וכי אין לי מושג מה אני עושה ולאן אני הולכת. יכולתי לחשוב שזה מסוכן מידי ושזה לא סיכון ששווה לי לקחת. יכולתי להעדיף להתפשר על חיים בינוניים וחסרי התרגשות יומיומית, יכולתי לבחור בעצב המוכר על פני הלא נודע.

אבל בחרתי אחרת. 

הייתי כל כך קרובה לסתמיות, ואולי זה מה שגרם לי לא לשקוע אל תוכה. התעוררתי ותפסתי את קצה החוט שהחיים הגישו לי ולמרות שזה היה מהלך מטלטל, יוצא דופן, שובר שגרה, קשה רגשית, מורכב מכל כך הרבה בחינות, ומפחיד - זה היה הצעד הכי נכון שיכולתי לעשות עבור עצמי.

הפסקתי להסכים 

יצאתי מהשורה, יצאתי מהקווים של עצמי

הסתכלתי על עצמי ועל הכל, על החיים שלי ועל הסובבים אותי

והבנתי שזה לא נכון לי. לי.

הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ללכת ככה 

מבלי לדעת שאני פוגעת בעצמי, הורסת לעצמי, 

פועלת על אוטומט.

נאלצתי להודות בכך, למרות שזה היה עצוב וקשה - שאיבדתי את הדרך, שאין לי מושג לאן אני הולכת, שאני לא יודעת מה אני רוצה, שאני לא שמחה ומאמינה בחיים כמו פעם, שאיבדתי משהו - דהיתי, דעכתי, נעלמתי לעצמי, נרדמתי בשמירה. 

ידעתי שהכל קשור להכל, הבנתי שלא טוב לי כי אני לא מחוברת לעצמי, כי אני לא יוצרת, כי אני לא מקשיבה לעצמי כמו שהייתי רוצה, כמו שידעתי פעם. 

בחיי היום יום שלי הכל היה בסדר, נחמד, נעים, חיובי בסך הכל. לא היו אירועים דרמטיים ואהבתי את מה שהיה לי, זוגיות טובה ואמהות מקסימה. אבל אני לעצמי - נעלמתי. אני לעצמי - כמעט ולא הייתי. הייתי בעיקר למען אחרים, עשיתי, נתתי, רציתי - התקיימתי במקומות האלו, וביני לבין עצמי כבר לא ידעתי איפה אני.

מרב שנמאס לי ופחדתי לחיות ככה את המשך חיי, לקחתי צעד מהפכני, קיצוני, יוצא דופן.

עצרתי הכל והסתכלתי על עצמי, בחנתי את חיי מקרוב, התבוננתי בי.

מבלי שתכננתי הכרתי את עצמי מחדש. 

נזכרתי בכלל מי אני, מה אני אוהבת, מה תמיד אהבתי, מה חשוב לי, מה הנחה אותי בדרך, מה עושה לי טוב, מה לא נכון לי, מה אני סוחבת על הגב כבר שנים ורוצה לשחרר מעלי, מה הכאיב לי, העציב אותי, הדאיג אותי, הפחיד אותי, מה משך אותי אליו בעוצמה, מה סיקרן אותי, מה הלהיב אותי, מה קרה לי, מה עשיתי, מה אמרתי, על מה אני מצטערת ועל מה אני מודה, במה אני מתביישת ומה אני מסתירה, מה מכעיס אותי ומה מעורר בי רגישות וחמלה. 

זו היתה הפעם הראשונה בחיים שממש הסתכלתי על עצמי, שגיליתי מי אני בתוך המעטפת הזו ובתוך ההתנהלות היומיומית השגרתית, מי אני בתוך הקיום החברתי והמשפחתי שלי, מי אני מתחת לכל השכבות החיצוניות, מי אני בתוכי, מי אני מאחורי כל הסיפורים והזכרונות, מי אני מאחורי כל ההגדרות והתפיסות, מי אני ומה הכוח הפנימי שמוביל אותי, מי אני ומה אני חושבת על החיים שלי ועל החיים בכלל - ולבסוף - מי אני ומה הדרך בה אני רוצה לחיות את חיי. 

במשך שנה כתבתי הכל, דיברתי עם עצמי את כל השיחות האפשרויות, לקחתי את עצמי לבקר בכל המקומות שעלו לי בזיכרון וביקשו ממני תשומת לב ויחס, ובכל מקום מצאתי עוד חלק ממני, עוד סימן ועוד תשובה לשאלה ששאלתי די מזמן. וכך אספתי את עצמי, את חלקיי, את סיפור חיי - ולמדתי על החיים, על אנשים, על העולם הפנימי, על המורכבות של הדברים, על האפשרויות שהדמיון והכתיבה מציעים, על החכמה שנמצאת בכל פינה, על החיים שמחכים להתגלות, ועל הנשמה שמובילה את הדרך בכל הסמטאות.

מקומות חשוכים סגורים ונסתרים הפכו מלאי אור ואוויר לנשימה, מרחבים חדשים-ישנים נפתחו בתוכי, גדלתי, התבגרתי, התרחבתי, התעצמתי. יש שאומרים - נולדתי מחדש - אני באופן אישי פחות אוהבת את ההגדרה הזו, אבל כן הענקתי לעצמי הזדמנות חדשה לחיות. נתתי לעצמי אפשרות להגשים את מה שפספסתי, פתחתי דלת לחיים אחרים מלאי פוטנציאל והשראה, מלאי תקווה ורצון, מלאי תשוקה ועשייה. חיים שרציתי בכל מאודי לחיות. 

עברו מאז 14 שנים, ואני רק מודה לעצמי על שהעזתי להאמין שיש דרך, ושמגיע לי טוב יותר. 

נטאלי 🌿 הארה

---

✨ יש לי 2 רשימות תפוצה – אחת למייל ואחת לוואטסאפ ✨

כל אחת מהן מקבלת סוג אחר של השראה, זו הזמנה לבחור (או להצטרף לשתיהן):

• להצטרפות לניוזלטר (נשלח 1-2 בחודש): לחצו כאן

• להצטרפות לקבוצה שקטה בוואטסאפ: https://did.li/EOsOf