על אסתטיקה | כאמנית יוצרת

אסתטיקה היא חלק בלתי נפרד מכל תהליך או יצירה שלי. גם כשאני עושה דברים שהם רק לעצמי, חשוב לי איך הם נראים.

מבחינתי המראה, הדרך שבה דברים נראים ומוגשים, משפיעה ומשנה את המצב הרגשי של מי שמקבל אותם. ולכן כשאני בונה או יוצרת כל דבר, גם אם הוא רק בשבילי, חשוב לי ליצור אותו באופן שיהיה נעים, שיעורר רגשות חיוביים, שיביא איתו תחושה שקט ופשטות, של ניקיון ועומק, של משהו שיש בו עוד משהו מעבר למה שנגלה לעין.

התחושה הזו של מה שמעבר, היא משהו שקשה מאוד להסביר איך ליצור אותו. אני יכולה לומר שלאורך שנים אספתי אלמנטים ויזואליים ויצרתי לעצמי שפה, שכשאני מדברת בה, היא מורכבת מכל מיני פריטים קטנים, סממנים, שאיכשהו ביחד - משדרים את אותו מסר, מעבירים את אותה תחושה, נוגעים באותו מקום פנימי, מוצאים את הדרך אל הלב של מי שמתבונן בהם.

בשבועות האחרונים חוויתי מספר רב של רגעים שהגיעו ממקומות שונים לחלוטין (אפילו ממקסיקו סיטי הרחוקה), רגעים בהם קיבלתי בחזרה משב של תגובות על החשיבות, המשמעות והכח שקיימים באסתטיקה של היצירה שלי.

זה הגיע מאנשים שדיברו על האסתטיקה של הקלפים, וכמה נעים לכתוב בהשראתם.

זה הגיע ממי שחווה מפגש כתיבה איתי ודיבר על האווירה המיוחדת שנוצרה ועל האסתטיקה שבה הכל מוגש.

זה הגיע ממישהי שנרשמה למסלול המקצועי שיצרתי שסיפרה כמה נעים זה לקבל את הכל בכזו צורה יפה.

זה הגיע מחברה שהעניקה יצירות שלי במתנה והתגובות שהגיעו.

זה הגיע ממישהי ששלחה לי ציטוט על 'וואבי סאבי' כי היא זיהתה משהו כזה ביצירה שלי -

"וואבי הוא תחושה המתעוררת בעת זיהוי היופי הטמון בפשטות."

"סאבי משמעותו יופי עמוק ושלו המתגלה עם חלוף הזמן."

וכל אחד מהרגעים האלה הוסיף עוד חלק לתמונה.

עד שזה אפילו הגיע מעצמי!

זה לא שלא ידעתי את זה קודם, הבנתי מה אני עושה, הרגשתי כמה זה חשוב לי, ידעתי שיש לזה משמעות גדולה בחוויה של מי שמשתמשים בדברים שאני יוצרת - אבל לא לגמרי ראיתי את זה מבחוץ. זה כמו להיות בפרטים הקטנים של פאזל, לחפש בכל פעם חלק אחד שיתאים, ואז לרגע להביט על הכל מרחוק ולראות כמה יפה הכל מסתדר יחד.

אני מרגישה תחושת הערכה גדולה מאוד לעצמי, ולדרך שבה אני בוחרת לצעוד ולעשות את הדברים שאני עושה. זה לא תמיד קל, ופעמים רבות לווה במאבק פנימי (כן? לעשות את זה? להשקיע כל כך הרבה בכל פרט ופרט? זה לא בזבוז זמן? מי רואה את זה בכלל?...) ולמרות זאת - התמדתי והקפדתי לעשות את הדברים בדרך הנכונה לי - זו שמרגישה כמו "זה".

והיום, כשאני רואה את העולם שיצרתי, ובמבט לאחור זוכרת איך לפני שעברנו לעמוקה (11 שנים), הבנתי שארצה להעביר סדנאות כתיבה ולא היה לי מושג איך אצליח לעשות כזה דבר, כמה רחוק זה היה בהרגשה.

והיום אני כל כך נהנית מזה, ויצרתי סביב זה עולם שלם של אפשרויות לכל מי שרק רוצה לנסות ולגלות את היופי והקסם שבגילוי העצמי ובניקוי הרגשי.

יש כל כך הרבה דרכים מוכנות, שבילים שאפשר להתחיל לצעוד בהם - קלפים לשימוש עצמאי ומקצועי, תרגילי דמיון וכתיבה בבלוג, מפגשי כתיבה, סדנאות קבוצתיות, ליווי אישי של התפתחות אישית דרך כתיבה, מכתבים שאני שולחת, תצלומים לרכישה, פודקאסט שאוטוטו עולה לאוויר, ושביל הליכה טיפולי שגם הרגע שלו לצאת אל העולם הולך ומתקרב. 

וכשאני מסתכלת על כל הדברים האלה ביחד, אני רואה שהם נובעים מאותו מקום.

והכל כולל הכל, קורה מתוך אותה נאמנות פנימית לעצמי ולמה שנובע מתוכי, למה שמרגיש נכון ומה שנראה כמו משהו שיש בו את מה שרואים ואת מה שנמצא מעבר.

כי באופן מסוים זה מתמצת את התפיסה כולה - יש את מה שאנחנו רואים, ויש את מה שנמצא מעבר - ואת זה, בכל דרך אפשרית אני מזמינה לחקור ולגלות באמצעות התבוננות וכתיבה.

לאורך השנים נוצר כאן עולם שלם.

אם מתחשק לך להכיר אותו

להכיר את האתר שלי

🌿 נטאלי שריקי