בלוג
נטאלי שריקי

מה קורה לנו ברווח הזה בין הרגע שבו אנחנו שולחים החוצה אל העולם: בקשה, משאלה, כוונה - ועד לרגע בו אנחנו מקבלים: תגובה, תשובה, מענה? זה קורה לנו בזוגיות, מול עבודות שונות, במערכות יחסים חבריות או משפחתיות, ואפילו מול הילדים. אנחנו רוצים לדעת, אנחנו רוצים ודאות. והמצב הזה שבו אנחנו לא יודעים מה יקרה, או איך יגיבו אלינו, מכניס הרבה רעש פנימי. "מה אם זה לא יקרה, מה אם נגלה שלא רוצים אותנו, מה אם אנחנו לא מספיק טובים, מה אם נקבל תשובה שלילית, מה אם נשמע מילים לא נעימות, מה אם אחרי

כשהיינו ילדים, לפני שנכנסו קולות של אחרים - ידענו להקשיב לעצמנו: לפעול על פי הלב, להבין מה מושך אותנו ומה לא, מה עושה לנו טוב ומה לא, ולבחור את מעשינו בהתאמה. לאורך השנים שמענו כל כך הרבה דברים שהלכו נגד מה שהרגשנו בפנים, עד שלמדנו שאולי מה שאנחנו מרגישים לא כזה נכון, ואולי מה שאחרים אומרים יותר נכון (כי אולי הם יודעים טוב יותר). במילים אחרות למדנו לא להקשיב לעצמנו, לא לסמוך על הרגשת הלב וללכת בעקבות הדרך שאחרים יצרו עבורנו. כך קרה שעם השנים, איבדנו את הדרך שלנו. לא נח לנו מו

אם היו אומרים לי לפני 15 שנים שהעיסוק המרכזי שלי בחיים (והאהוב עלי ביותר) יהיה ניקוי רגשי דרך כתיבה הייתי מביטה במבט צדדי ושואלת: מה זה בכלל? ובמחשבה שניה: ומה הקשר של זה אלי? במשך 14 שנים בניתי, שכבה אחר שכבה, בהתמדה ונאמנות לקול הפנימי - את העבודה שלי, היצירה שלי והנתינה שלי ובעצם - את מימוש הייעוד האישי שלי. היום אני מלווה אנשים, נשים וקבוצות בתהליכים מקסימים של כתיבה המחברת פנימה ועוזרת לשחרר חסימות מהעבר, ולאפשר תנועה חיונית ומלאת השראה קדימה. איך קרה שזה הייעוד שלי? איך

כשהפכתי לאמא, הבנתי עד כמה הזמן הזה חשוב לאופן שבו כל היום שלי יראה, ומאז אני משכללת את זה כל הזמן. למדתי שהכי נכון לי לקום מוקדם ולאפס את עצמי לפני שאני מתחילה לחלק את האנרגיה שלי. למה חשוב לי לקום מוקדם ולא למהר בבוקר?

הפסקתי להסכים  יצאתי מהשורה, יצאתי מהקווים של עצמי הסתכלתי על עצמי ועל הכל, על החיים שלי ועל הסובבים אותי והבנתי שזה לא נכון לי. לי. הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ללכת ככה  מבלי לדעת שאני פוגעת בעצמי, הורסת לעצמי,  פועלת על אוטומט. נאלצתי להודות בכך, למרות שזה היה עצוב וקשה - שאיבדתי את הדרך, שאין לי מושג לאן אני הולכת, שאני לא יודעת מה אני רוצה, שאני לא שמחה ומאמינה בחיים כמו פעם, שאיבדתי משהו - דהיתי, דעכתי, נעלמתי לעצמי, נרדמתי בשמירה.