בלוג
נטאלי שריקי

תמיד יש בנו שאלה פנימית שמחפשת תשובה, ההרגל הנפוץ הוא לחפש או לחכות שזו תגיע מהעולם הסובב אותנו. התבוננות עצמית באמצעות כתיבה מייצרת עבורנו מסלול פשוט שאפשר ללכת בו ולהעמיק פנימה. הכתיבה מאפשרת לנו לגלות את השאלה, לתת לה ביטוי, ולפעמים רק להבין - מה אנחנו בעצם מחפשים, שואלים, חושבים או מרגישים. לפעמים, הכתיבה עוזרת לנו לזהות נקודה מכווצת-מוחזקת שנושאת בתוכה התנגדות אשר חוסמת ומרחיקה מאיתנו את התשובה שאנו מחפשים.

הרגשתי שאני קצת מביטה בעצמי מהצד, אבל גם באותו הזמן מרגישה את החלל הריק שיש בפנים, ואת העולם הגדול שיש בחוץ. לרגעים הכל היה ריק ממשמעות, שטחי, חלול, סתמי.

כשהיינו ילדים, לפני שנכנסו קולות של אחרים - ידענו להקשיב לעצמנו: לפעול על פי הלב, להבין מה מושך אותנו ומה לא, מה עושה לנו טוב ומה לא, ולבחור את מעשינו בהתאמה. לאורך השנים שמענו כל כך הרבה דברים שהלכו נגד מה שהרגשנו בפנים, עד שלמדנו שאולי מה שאנחנו מרגישים לא כזה נכון, ואולי מה שאחרים אומרים יותר נכון (כי אולי הם יודעים טוב יותר). במילים אחרות למדנו לא להקשיב לעצמנו, לא לסמוך על הרגשת הלב וללכת בעקבות הדרך שאחרים יצרו עבורנו. כך קרה שעם השנים, איבדנו את הדרך שלנו. לא נח לנו מו