נטאלי שריקי צלמת, מעצבת, כותבת, יוצרת
 

אני מאמינה ביכולת שלנו לטפל בעצמנו. למדתי את זה על עצמי ועל חיי, וכבר שנים שאני מלווה אנשים ונשים בדרך הזו.
מרגש אותי בכל פעם מחדש לראות איך טכניקות הכתיבה שגיליתי בתהליך שלי עוברות הלאה: שחרור מטענים רגשיים, פתירת סוגיות במערכות יחסים, שינוי הרגלים, הרחבת האפשרויות, ובחירה מחדש של הדרך, הכיוון, והצעדים.
כולנו עוברים דברים בחיים ומתמודדים עם אתגרים יום אחר יום, וזה לא תמיד קל. למדתי שכדי למצוא שחרור רגשי או להגיע להבנה משמעותית, איננו מוכרחים לספר למישהו אחר את כל מה שעובר עלינו, פעמים רבות מספיק שנספר את זה לעצמנו.
 

התרגלנו להביט החוצה באמונה ששם הכל קורה (מהיר, עוצמתי ותובעני), עד ששכחנו עד כמה חשוב זה - להביט פנימה. חצי מהקיום שלנו קורה שם: החוויות, הרישומים, התגובות, הרגשות, התחושות, ההבנות, השאלות, הגילויים... אבל במציאות, אין לזה כמעט מקום.

פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו בגיל בוגר, עם שאלות גדולות שמרחפות מעלינו - האם זה נכון? מה שבחרנו? מה שאנחנו עושים? מה שוויתרנו עליו? הכל? או ש...? ומה היה יכול להיות אילו היינו בוחרים אחרת?

אבל לא מתחשק לנו להצטער או להתחרט, בסך הכל טוב לנו בחיים, אז אנחנו ממשיכים לדחוף את השאלות האלו למקום ממנו באו, וממשיכים הלאה (הכל בחוץ ממשיך לקרות, וגם ככה אין לנו זמן לזה).

​

גם אצלי היו שאלות שניקרו בפנים כמו ציפור רעבה. יום אחד הבנתי שכדאי שאעשה עם זה משהו. החלטתי לעצור את התנועה המתמשכת קדימה, ולשאול את השאלות האלו - בשקט, מול עצמי, יום אחרי יום, לאט לאט, ובקצב האישי שלי.

הבנתי שהעסק הזה מתחיל ממש מוקדם. כילדים וילדות חסרי ידע וניסיון, חווינו אינספור רגעים בהם לא ידענו מה נכון, או איך לפעול. ניסינו כמיטב יכולתנו למצוא את הדרך להשתלב בסביבה בה גדלנו, אך זה לא תמיד היה קל, ולא תמיד הצלחנו.

גם כנשים ואנשים בוגרים יש לנו שיעורים ללמוד, אצל כל אחד ואחת זה בא לידי ביטוי בתחומים אחרים, אבל בדרך זו או אחרת - כולנו מתמודדים עם משהו.
 

הדרך בה בחרתי ללכת לימדה אותי משהו חשוב – אי אפשר (ולא בריא) להמשיך לדחוף הכל פנימה, ולהביט החוצה כאילו שזה כל העולם. לא כדאי לשכוח מעצמנו ולהסתחרר מעומס ומחוסר יכולת להכיל הכל, ועל הדרך לוותר על כל מה שעוד יש לנו: הזדמנות, אפשרות - לבחור נכון ולעשות משהו בחיים האלו.

"החיים קצרים, החיים חד פעמיים, החיים חשובים..." אמירות שכולנו שמענו לא מעט, הדרך בה בחרתי לימדה אותי שלא רק שזה נכון, אלא שזה יהיה כל כך מצער ומעורר חרטה אם יום אחד אגלה שפחדתי לנסות.

ומה פחדתי לנסות? לא לקפוץ מגובה גבוה, לטפס על הר מושלג או להילחם בדרקון יורק אש... פחדתי לנסות להכיר את עצמי, כמו שאני.
 

אז כן, זה היה שווה את זה.
וכן, זה נתן לי המון.
וכן, זה שינה לי את החיים והשפיע רבות על מי שאני היום (מי שאפשרתי לעצמי להיות).

בכל פעם שאני נוכחת ב"רגעים קטנים ורגילים" בחיי: שמה לב לאנשים, מקשיבה לילדים, אדיבה, נעימה וידידותית לאחרים, אני יודעת שבקלות רבה יכולתי להיות כל כך עסוקה ולא לשים לב לכלום, ושבקלות רבה החיים שלי היו יכולים לחלוף על פני במהירות מסחררת מבלי שאצליח לחוות סיפוק אמיתי.

בכל יום אני מודה לעצמי על שהסכמתי ללכת בדרך המופלאה הזו. דרך שאני מאמינה בלב שלם שאלו שיבחרו לנסות אותה, ימצאו משהו, יגלו משהו, ויתחברו לאמת פנימית. להכיר את עצמך - זה כל הסיפור, או לפחות ההתחלה שלו.

​

'הארה' מציעה מגוון אפשרויות לצאת לדרך הזו, ואני ממשיכה ליצור עוד דרכים שיאפשרו לכמה שיותר נשים ואנשים למצוא את השביל פנימה.
באתר תוכלו לקרוא על מסע כתיבה יוצא דופן לטפל בעצמך דרך כתיבה, להכיר את סדרת הקלפים היפיפיים ולקבל 7 טיפים לטיפול עצמי בכתיבה.

עקבו אחרי 'הארה' וקבלו טיפים לשימוש בקלפים, תרגילי כתיבה ונקודות למחשבה: